תיארתי קודם שדמותו של משה במקרא מתפרשת על ארבעה חומשים, מראשיתו של ספר שמות ועד סופו של ספר דברים. אכן הוא הגיבור, הגיבור המרכזי. אבל נעסוק רגע בסטטיסטיקה, סטטיסטיקה ברמה של מדעי הרוח. שמו של משה מופיע כ-770 פעם במקרא, מזה כ-650 פעם, ואין זה מפתיע, בתורה עצמה. הספר שלאחר התורה, ספר יהושע, כן, עדיין דמותו של משה נזכרת הרבה, יהושע הוא תלמידו של משה, הולך בדרכו של משה ובספר יהושע עדיין מופיע שמו של משה כ-60 פעם. בשאר ספרי נביאים ראשונים, כלומר ספר שופטים, ספר שמואל, ספר מלכים, בסה״כ כ-15 פעם נמצא את שמו של משה. אולי הדבר אבל המפתיע ביותר שבספרי נביאים אחרונים, כלומר ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, ותרי עשר, שמו של משה מופיע 6 פעמים בלבד. כן, מדוע אין הנביאים והרי משה הוא אדון הנביאים, מדוע אין הם מרבים להזכיר את שמו משה? זו שאלה רטורית או שתהיה לנו תשובה? >> יהיה לנו זמן במהלך הקורס לחשוב על תשובה ולהשיב תשובה. כן, צריך להשאיר את התלמידים במתח כידוע. והנה בספר תהילים, בספר תהילים נמצא ששמו של משה מופיע 7 פעמים וכל שאר הפעמים שנותרו מופיעות בספרים המאוד מאוחרים, ספרים שנכתבו במהלך ימי הבית השני, בספרי עזרא, נחמיה ודברי הימים, כאשר שם בימים האלה התורה היא כבר מהות מאוד מאוד משמעותית בחיי העם ולכן שחוזרים אל התורה, מדברים בתורה, לא פלא שמזכירים את תורת משה פעמים רבות. עד כאן סטטיסטיקה. מה שאני ארצה לעשות עכשיו הוא לעצור בכמה וכמה תחנות בקצרה, להזכיר כמה פסוקים שבהם נזכר משה מן ההתחלה, כלומר מאז סיפור לידתו בספר שמות בפרק ב׳ ועד אחרוני הספרים שבמקרא, כספר נחמיה למשל. >> והם סוגים ספרותיים שונים. סוגים ספרותיים שונים, תקופות שונות, עניין שונה, מגמות שונות בוודאי. אז הנה הפסוק הראשון שאנחנו כאן מזכירים מסופו של סיפור הלידה. ״ויגדל ״הילד ותביאהו״, הנושא הוא כמובן אמו של הילד שהיניקה אותו, ״ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ״ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו״. חשוב כמובן, השם הוא מאוד משמעותי וכדרכו של המקרא במקרים רבים מסבירים מה פירוש השם. בת פרעה, כנראה דיברה עברית שוטפת, מסבירה את השם ״כי מן המים משיתיהו״, ועוד נצטרך להסביר בהמשך הדברים מדוע כך מסבירים את שמו של משה ולא אחרת. >> אתה יודע כל ילדיי שאלו בבית ספר, הסב את תשומת ליבי לעניין מעניין. בדרך כלל אנשים מאמינים שאת השם משה נתנה בת פרעה למשה כאשר היא משתה אותו מן המים. לפי הפסוק הזה, רק לאחר שהוא גדל והובא אל בת פרעה מן הסתם בגיל שנה-שנתיים, קיבל את השם משה ואפילו היא נתנה לו את השם משה כאשר משתה אותו מן המים, עולה שאלה שבאמת ילדיי שאלו, כיצד קראו למשה בבית לפני שקראו לו משה. >> מותק. הבייבי, הילד. אתה יודע בספרות המאוחרת נראה בהמשך הקורס 15 הצעות שונות כיצד קראו למשה לפני שקראו לו משה וזה בהחלט דבר מעניין שנעסוק בו בבוא העת, ואל תאמר שאביגדור הוא אחד משמותיו כי אני יודע את זה היטב. יפה. מראשיתה של הביוגרפיה של משה אני קופץ מיד אל הרגע האחרון ממש, אל פסוקי הסיכום בדברים פרק ל״ד שהוא הפרק האחרון בתורה. פסוקים 10-12 ומעניין לראות כיצד באמת מסכמים דמות. ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה״. נביא, כלומר התופעה המרכזית בדמותו של משה או המרכיב המרכזי בדמותו של משה הוא היותו נביא וכמובן בזה היה שונה מכל הנביאים ״אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״. כן, יש לנו למשל הסבר בספר במדבר בפרק י״ב שעם כל הנביאים דיבר אלוהים בדרכים אחרות, כגון בחלום, בדרכים פחות ישירות, אבל עם משה שוחח כדבר איש אל רעהו, היינו פנים אל פנים. ״לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה׳ לעשות בארץ ״מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו״. כלומר, יש חשיבות עצומה לניסים שחולל משה אבל כמובן נזכור משה הוא שליח, ״אשר שלחו ה׳ לעשות״, כלומר הוא איננו עושה ניסים מכוחו ומדעתו אלא בכל הוא בבחינת שליח. ״ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה ״לעיני כל ישראל״, ובכך מסתיים לו ספר התורה. הנה אנחנו יוצאים מן התורה אל ספר יהושע וכבר אמרתי שבספר יהושע יש אזכורים רבים למדי, כן, של משה, כ-60. הפסוק הראשון של ספר יהושע שמבקש להראות לנו שיש רצף בין התורה לבין המשך המקרא. ״ויהי אחרי מות משה ״עבד ה׳״, וכאן הרי לכם גם כינוי נוסף של משה, עבד ה׳. ״ויאמר ה׳ אל יהושע בן נון משרת משה לאמור״. כן, מסתבר שיהושע ואכן אנחנו רואים זאת כבר בספר התורה, יהושע כבר שירת את משה, היה לו זמן, היו לו הזדמנויות רבות לראות את אדוניו בפעולה, ללמוד ממנו ועכשיו הוא יכול להיכנס לנעליו הגדולות של רבו, ואכן אנחנו ניווכח לדעת בשלב הרבה יותר מאוחר של הקורס שיהושע הוא מעין משה שני. כן, רבים ממעשיו ורבות מתכונותיו שאולים מסיפור חייו של משה. והנה באותו פרק של ספר יהושע, ביהושע פרק א׳ בפסוק 7, נאמר לו ליהושע על ידי אלוהים, ״רק חזק ואמץ ״מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר ציווך משה עבדי ״אל תסור ממנו ימין ושמאל למען תשכיל בכל אשר תלך״. כלומר, חשיבות רבה לא לדבר רק על משה האיש אלא לדבר על המורשת של משה ומה שנתן אלוהים למשה וזו התורה אשר ציווה משה את ישראל. כן, הציווי הזה לא לשכוח את התורה, עברנו לתקופה חדשה אבל יש לנו את ספר התורה ובמצוותיו צריך לדבוק. >> עוד, סליחה, מה זה ׳תשכיל׳? רגע תספר, לא מבין את המילה ׳תשכיל׳. ׳תשכיל׳, שאלה טובה מה המשמעות המדויקת כאן, אבל כאשר תהיה נבון, תנהג בתבונה, תנהג כהלכה בכל אשר תלך, תפעיל שיקול דעת, כן, תפרש נכונה אם אתה רוצה אפילו. והנה עכשיו אנחנו עוברים לעוד נקודה בספרי נביאים ראשונים, בספר שמואל, וכאן אנחנו עוברים בעצם לסקירה היסטורית. כן, שמואל, מעט לפני ירידתו מן הבמה, מסכם את ההיסטוריה של עם ישראל. אגב, תופעה שחוזרת במקרא שהמנהיגים לפני מותם, כן, לפני הסתלקותם, נותנים לנו איזו סקירה היסטורית של התולדות עד ימיהם והנה פותח את שמואל את הנאום שלו אל העם ואומר ״ה׳ אשר עשה את ״משה ואת אהרון ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים״. כלומר, אני רואה שפניך מכורכמים קמעא. >> מה זה ״אשר עשה את משה ואת אהרון״? זה נשמע לי קצת עברית לא ברורה. >> נכון באמת עברית לא ברורה ולא רגילה וכנראה שהנוסח המקורי של הפסוק הזה היה ״ה׳ אשר עשה את השמיים ״ואת הארץ ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים״, הרי יש לנו שני מאורעות היסטוריים, מרכזיים במקרא. בריאת העולם מכאן ויציאת מצרים מכאן, שני מפעליו הענקיים של אלוהים. ואילו כאן בשלב מסוים של מסירת הטקסט, אתם אפילו יכולים לראות שמבחינה גרפית, ׳עשה את השמיים׳, ׳משה׳ יש לכם שם מאותיות ׳השמיים׳ וכשמגיעים ל׳אהרון׳ יש לכם מאותיות ׳הארץ׳ כאן. בשלב מסוים מישהו העדיף ביודעין או שבלא יודעין, במודע או שלא במודע, להעביר את מרכז הכובד ליציאת מצרים ולכן העדיף ״אשר עשה את משה ואת אהרון״ על עשיית הארץ והשמיים שאינם רלוונטים אולי לעניין כאן, אולי. והנה בהמשך אותו נאום של שמואל, שני פסוקים מאוחר יותר בפסוק 8, ״כאשר בא יעקב מצרים ויזעקו אבותיכם אל ה׳״, ראו באיזה קיצור בנאום מזכירים את את ההיסטוריה. יעקב הגיע וכבר הגענו לשלב השעבוד במצרים, ״ויזעקו אבותיכם אל ה׳ ״וישלח ה׳ את משה ואת אהרון ויוציאו ״את אבותיכם ממצרים וישיבום במקום הזה״. גם כאן יש לנו נקודה מאוד מעניינת, הרי משה ואהרון לא הושיבו אותנו במקום הזה. אהרון מת מזמן, גם משה מת לפני הכניסה לארץ ושוב יכול מאוד להיות, ויש לנו עדויות נוסח, שהפסוק הזה מלכתחילה, ״ויזעקו אבותיכם אל ה׳... ״ויוציאו את אבותיכם ממצרים וישיבום במקום הזה״, בלי משה ובלי אהרון אבל שוב מישהו לחם את מלחמתם, את כבודם של משה ואהרון וכי אפשר לספר את סיפור יציאת מצרים ללא משה ואהרון, וכך שולבו משה ואהרון. >> האמת שאפשר בלי אהרון למען האמת. גם אהרון פה תמוה בעיני, iii את משה. אהרון לא מילא תפקיד כל כך מרכזי בסיפור. >> יש אנשים שלא הולכים לשום מקום בלי אח שלהם, ככה זה. אבל אנחנו באמת נחזור כמובן גם לשאלה האם אפשר לספר את הסיפור בלי משה ובלי אהרון. ואני עובר אחד לאזכורים הבודדים, אמרנו רק 6 פעמים נזכר משה בספרי הנביאים האחרונים, והנה דוגמה יפה בירמיהו פרק ט״ו פסוק 1, אומר ירמיהו ״ויאמר ה׳ אליי אם יעמוד משה ושמואל לפניי ״אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פניי ויצאו״. כלומר, מה אתם למדים מכאן על דמותו של משה? שמשה היה שתדלן של בני ישראל, שמשה היה עורך דינם, שמשה היה מתחנן בפני ה׳ על אודות בני ישראל. כאשר היה מתעורר כעסו של אלוהים על עמו, הוא היה נכון לפגוע בהם מרה, כן, משה היה ניצב ומתפלל בעבורם, ואכן אנחנו נראה את התופעה הזאת של משה המפלל בעד עמו. כלומר, הנביא הוא איננו רק נציגו של אלוהים עלי אדמות, הוא לא פחות גם נציגנו שלנו כלפי האלוהים, כן הנביא כסוכן כפול. הפסוק הבא שנעבור אליו גם הוא עדיין מתחום הנבואה הקלאסית, ספרי הנבואה, הפעם מתרי עשר מספר מיכה ושוב מזכיר אלוהים את החסדים הגדולים שעשה לישראל. ״כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ״ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים״. פה מביאים גם את האחות, כן את כל שלושת בני המשפחה, שני האחים ומרים שגם היא הייתה נביאה, ושימו לב גם שוב לעובדה שנזכר כאן הפועל ״ואשלח״. כבר ראינו את זה חזו וראו בכמה מן הפסוקים שהזכרנו שמשה הוא בבחינת שליחו של אלוהים. כן, כל מה שעושה, עושה בשליחות ה׳. >> מותר לרמוז למשהו שנעשה בשיעור האחרון אני מקווה כאשר הגדה של פסח אומרת ״אני ולא שליח״, אני חושב שהיא חוזרת לשורש של״ח שהוא השורש המאפיין את משה. ״אני ולא שליח״ זה דרך לומר שלא משה, אלא אלוהים, הוא זה שפעל את הפעולות כולן אבל כל דבר בעתו. >> וכך אנחנו שוב חוזרים לשאלה אם אפשר לספר את יציאת מצרים ללא משה. >> אפשר גם אפשר. >> והנה הפסוק שחותם את ספרות הנבואה, הפסוקים שחותמים את ספרות הנבואה בסוף ספר מלאכי שהוא האחרון מנביאי תרי עשר ושם מופיעים פסוקי חתימה, לאו דווקא על ספר מלאכי אלא בעצם לספרי הנבואה כולם. וכך כתוב, ״זכרו תורת משה עבדי ״אשר ציוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים״. אתם רואים כיצד נעשה פה מאמץ לקרב את התורה אל הנביאים, שוב לקשור את שני חלקי המקרא הללו, כן, לא לשכוח את התורה שנתן לנו משה עבדי. ״הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול ״והנורא״. אליה הנביא שכידוע לכם הרי לא מת והוא עומד ומשמש למעלה אז במקרה הצורך נוכל עוד להוריד אותו, כן, ודבר מעניין ששוב באחד השיעורים האחרונים אנחנו ניווכח לדעת שיש קירבה גדולה בין משה ואליהו, שאליהו הוא גם כן מעין משה שני >> כמו יהושע. כמו יהושע, כן דמות נוספת בסדרה הזאת. כן, והוא יבוא ״לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא ״והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ״פן אבוא והכיתי את הארץ חרם״. אליה הנביא שיבוא, ימנע שוב יעשה מה שיעשה וימנע מאלוהים לפגוע בבני ישראל. כאשר התעורר כעסו של אלוהים אליה יעמוד בפרץ. וכאן שוב אנחנו רואים שהסיכום הזה מקרב נביא אחד מן התורה, גדול הנביאים משה, ונביא אחד מספרות הנבואה אליהו, שוב אנחנו רואים את ההצמדה בין שני החלקים. >> משה קרוי ׳משה עבדי׳ ואליהו ׳הנביא׳, כלומר משה עבד השם זה אחד הדברים המאפיינים אותו. >> זה תואר מאוד מאוד נפלא וגדול, עבד ה׳, כן. >> למרות הקונוטציה של עבד. >> בדיוק. והנה אנחנו עוברים לספרי כתובים, והראשון בין ספרי כתובים לפי סדר ספרי המקרא שלנו הוא ספר תהילים. וספר תהילים תופעה מעניינת. ספר תהילים מחולק ל-5 ספרים והנה הספר הרביעי בין ספרי תהילים שמתחיל בתהילים צ׳. כן, ״תפילה למשה איש האלוהים ״אדוני מעון אתה היית לנו בדור ודור״. כן, תפילה למשה איש האלוהים ונשאלת השאלה האם כותרת המזמור הזה משמשת אך ככותרת למזמור הזה או שמא תפקידה לשמש ככותרת לספר הרביעי כולו בתהילים, מפני שמה מייחד את הספר הרביעי? שכל אזכוריו של משה בתהילים, למעט אחד, מופיעים בספר הרביעי בתהילים. >> חלוקה iii, ממש כמו 5 חלקים. כן, ספר תהילים מחולק ל-5 חלקים שבסופם יש >> כותרות. נוסחאות של שבח לאלוהים, כך שהחלוקה היא מאוד מאוד ברורה. ו-5 משמעותי מן הסתם, 5 חלקים. >> 5 חלקים כנגד חמישה חומשי תורה, ויש לנו 5 מגילות, ויש לנו 5 מגילות, ויש לנו 5 קינות במגילת איכה, כן, המספר 5 הוא בהחלט מספר משמעותי, והנה כאמור רוב אזכוריו של משה הם בספר הרביעי ואפשר לראות אפילו שעולה איזה דמות מסוימת של משה מן האזכורים שלו בספר תהילים. שוב משה שמפלל בעד עמו, תפילה למשה איש האלוהים. כלומר, למרות שספר תהילים נתפש בעינינו כספרו של דוד, למישהו היה חשוב שבכל זאת אי אפשר שבספר חשוב שכזה לא יהיה נתח, לא יהיה לפחות חלק אחד שמשה עומד במרכזו. והנה דוגמה נוספת לאזכורו של משה שם בספר הרביעי, בתהילים ק״ו פסוק 23. ״ויאמר להשמידם״, כלומר כעסו הגדול של אלוהים על בני ישראל בעקבות מעשה העגל. ״ויאמר להשמידם לולי משה בחירו ״עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית״. וכאן אתם רואים, הקו שהזכרתי אכן לגבי משה, משה כמי שייצג את עם ישראל, יתפלל בעדו, להצילו מחמתו של אלוהים. ועכשיו אעבור לשלב המאוחר ביותר, ספרות בית שני, ספרות שיבת ציון, ספר נחמיה. וכאן בנחמיה פרק י״ג פסוק 1, אנו קוראים ״ביום ההוא נקרא בספר משה״, ושימו לב זה כינוי של ספר התורה, ׳ספר משה׳, אם כי מעניין שבכמה מעדי הנוסח, תרגומי המקרא, נתנו פה את השם הסטנדרטי יותר, לא ׳ספר משה׳ אלא ״בספר תורת משה ״באוזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ״האלוהים עד עולם״, והרי יש לנו כאן ציטוט מספר דברים פרק כ״ג. לא מקרה הוא שהנה אמרתי בספרי עזרא ונחמיה יש פתאום שוב חזרה אל דמותו של משה, התורה היא כבר בבחינת עניין קיים, ספר ידוע, ספר שנוהגים לקרוא בו, ספר שנוהגים להתייחס אליו, התורה היא כבר גורם משפיע מאוד בחיי האומה ולכן חוזרים גם אל דמותו של משה שהתורה בעצם נקראת על שמו. אסיים את הסקירה הארוכה הזאת של פסוקי מקרא, שהיא שוב רק בבחינת טעימות קטנות למה שיבוא מאוחר יותר, במזמור שהוא ידוע לכולם והוא מזמור קי״ד. אתם יכולים בביתכם, בשיבתכם מול המחשב, גם לשיר לעצמכם את השיר הזה, איש איש על פי המנגינה החביבה עליו, ״בצאת ישראל ממצרים ״בית יעקב מעם לועז הייתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו ״הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור ״ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן ״מה לך הים כי תנוס הירדן תיסוב לאחור, הרים תרקדו כאילים גבעות כבני צאן ״מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב ״ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים״. ואיפה משה? הנה לכם דוגמה, סיפור יציאת מצרים מגיבור יציאת מצרים, ״מלפני אדון חולי ארץ ״מלפני אלוה יעקב״. אפשר לספר את יציאת מצרים ללא משה ולפעמים זו אכן מגמה מאוד מאוד בולטת, להעלים את משה מהסיפור.
