ואם דיברנו על משה ואהרון מול פרעה, בוא נראה כעת כיצד עליהם לעמוד מול שוטרי העם. והקטע עכשיו שנקרא אותו הוא מפגש משה ואהרון עם השוטרים,בצאתם מאת פרעה. >> "ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה, ויאמרו אליהם ירא ה' "עליכם וישפט כאשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב "בידם להרגנו". כלומר, השוטרים, מבני עמך שלך, השוטרים שהם מבני עם ישראל כן, יוצאים כנגד משה ואהרון, וכפי שאמרת קודם אחת החזיתות של משה, היא לעמוד גם מול המנהיגים או הפקידים הממונים על עם ישראל. >> יש איזה הגיון בדבריהם כי סך הכל, בעקבות הפגישה הראשונה של משה ואהרון פרעה מטיל גזירה חדשה, וזה הגזירה שגם לא יתנו תבן לעם והעם צריך לקושש תבן כך שבעצם הם טוענים, מה הועלתם? אתם הבאשתם את ריחנו, גרמתם לנזק גדול הרבה יותר לתת חרב בידם להרגנו. כלומר, זה כאילו רצחתם אותנו באמצעותם. מעניין, שאין כאן שם, מי זה אותם אנשים שדיברו עם משה ואהרון? אין כאן פירוט, המדרש לא יכול שלא לתת פירוט. וכמובן אותם חברים שכבר פגשנו ועתידים לפגוש אותם, דתן ואבירם שנאמר "ויפגעו את משה ואהרון נצבים לקראתם", אלו דתן ואבירם. שכתוב בהם, מאוחר הרבה יותר, בסיפור מרד קורח, "יצאו נצבים", אני מזכיר לך שדתן ואבירם הם העברים הניצים שמשה ואהרון ביקשו להפריד ביניהם, דתן ואבירם הלשינו לפרעה על משה, דתן ואבירם יותר מאוחר ילשינו שעם ישראל בורח, בקצרה, אלה הטרבל מייקרס >> התורנים הרשעים >> הקבועים של משה ושל אהרון. ומה באשר ליחס בין משה לבין אלוהים? >> "וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעתה לעם הזה "למה זה שלחתני" >> למה הרעתה, איזה מילים, למה הרעתה לעם הזה>> גם משה מאבד את הביטחון שלו, כן, גם השליח בסופו של דבר יוצא כנגד השולח בטענות כן, רפתה רוחו. "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת "את עמך". >> זה דברים קשים מאוד של משה כלפי האלוהים.>> "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה "אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם "וביד חזקה יגרשם מארצו". כלומר אלוהים לא, לפחות במקרא, לא קם כנגד משה, לא נוזף במשה על כך שהעז פניו ודיבר כנגדו. אבל מקורות אחרים יעשו זאת.>> משום שהרעיון שמשה מטיח דברים כל כך בוטים כלפי האלוהים, "למה זה הרעתה לעם". >> ואתה לא הצלת >> אז המדרש כמובן אומר במפורש, התלמוד הבבלי כאן לפנינו, "על דבר זה נענש משה רבנו". נענש. >> אוי, מחפשים לו חטאים >> יש לו הרבה חטאים, אנחנו עוד בפגישות האחרונות נראה שמספר החטאים שהצטברו למשה גדול כי משה הוא אדם. ואין אדם שאין לו חטא. >> וגם קשה בסופו של דבר לבעלי המדרש, או לבעלי המקורות המאוחרים לקבל שבגלל חטא כה קטון >> כמו הכאת הסלע >> לא דיבר אל הסלע, אלא הכהו, על כך נמנעה ממנו הזכות להכנס לארץ, לכן לאט לאט נצבור חטאים. >> לזה עוד נגיע, רק תראה איך הטענה. על דבר זה נענש משה רבנו שנאמר "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה". אמר לו הקדוש ברוך הוא, משפט יפה בארמית, "חבל על דאבדין ולא משתכחין". זה משפט שהרבה משתמשים בו עד היום >> שלא קל לחדש >> שלא קל לך, חבל על דאבדין ולא משתכחין הכוונה, חבל על מי שכבר אבוד. ואין כדוגמתם. משתכחין לא מלשון של שכחה, >> ברור >> אלא מלשון הארמית של שכיח. שלא מצויים יותר >> בדיוק >> יש אנשים גדולים שכבר לא בינינו והדוגמא זה אברהם, יצחק ויעקב. הרי כמה פעמים נגליתי אל אברהם, יצחק ויעקב באל שדי, אלוהים לפי הקטע הזה, הופיע אליהם לא בשמו המפורש>> לא בשם הגדול >> אלא בשם קטן יותר>> להרגיל אותם אט אט לנוכחותו, פותח בשם קטן, אל שדי. >> אז הופיע בשם יחסית קטן פחות עוצמתי. "ולא הרהרו על מידותי", לא פקפקו. "ולא אמרו לי מה שמך", גם לא שאלו אותי מה שמי המוחלט, >> "אמרתי לאברהם 'קום התהלך בארץ, לארכה ולרוחבה, כי לך אתננה'", הנה הבטחה. "ביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף" כן,בחברון, "ולא הרהר על מידותי". >> למרות שנאלץ להיפרד מממון רב, לא הרהר אחר מידותיו. >> "אמרתי ליצחק 'גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך'" ''והנה ביקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו, עד שעשו מריבה. עם הפלישתים. ''שנאמר 'ויריבו רועי גר עם רועי יצחק לאמר לנו המי' ולא הרהר אחר מידותי. גם יצחק קיבל באהבה את הסבל הזה. '''אמרתי ליעקב 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה". ביקש מקום לנטוע את אוהלו, זה בשכם, ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה. ולא הרהר אחר מידותי. כלומר, גם אברהם, גם יצחק, גם יעקב שדיבר איתם האלוהים בהתגלות הנמוכה יותר שלו, אל שדי, קיבלו ולא הרהרו. ולא אמרו לי מה שמך. ואתה, אומר אלוהים למשה, אמרת לי מה שמך בתחילה, ישר התחלת בשאלה מה שמך. ועכשיו אתה אומר לי "והצל לא הצלת את עמך". "עתה תראה אשר אעשה לפרעה". ומה שנראה היה לנו כהבטחה הופך לעונש. במלחמת פרעה אתה רואה, אתה תראה מה אעשה לפרעה. ואי אתה רואה במלחמת שלושים ואחד המלכים שזה כיבוש כנען. >> אגב השאלה מה שמך, באמת נתפסת הרי כדבר מאוד מאוד נועז. יעקב שואל את המלאך מה שמו והמלאך אינו משיב לו, מה נוח ישאל את המלאך הנגלה אליו מה שמו ולא ישיב לו. יאמר לו "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי". כלומר, ופה משה מעז לשאול את אלוהים בכבודו ובעצמו לשמו הנסתר.>> והוא נתן לו, הוא אמר לו את שמו "אהיה אשר אהיה" >> ואמר לו את שמו, כן אבל ובאמת ההצגה הזו של משה כמתריס לפני אלוהים, אנחנו עוד נשוב ונראה אותה הרבה. משה יצעק, משה יבקש בעד העם, משה יגן על העם מפני האלוהים. כלומר פה אנחנו רואים את התחלת דרכו של משה כמי שאיננו מהסס לעמוד בפני אלוהיו. >> העובדה היא כאן, שלפי המדרש משה כבר כאן נענש שלא ייכנס לארץ ולא יראה את מלחמת 31 המלכים. כפי שאמרנו אנחנו צוברים לאט לאט. >> מלחמת 31 המלכים שכנגדם יצא יהושע וכבשם. >> בדיוק, וזה אנחנו רואים צוברים לאט לאט חטאים למשה כדי להראות במלוא מורכבותו. מה שמתאים לקורס שנקרא פנים רבות למשה. כעת נדבר על עם ישראל, דיברנו על משה מול פרעה, משה מול האלוהים, מול השוטרים, כעת מול עם ישראל. >> "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם "לאלוהים וידעתם כי אני ה' אלוהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים". >> דרך אגב יש פה 4 מילים אני חוזר להגדה של פסח, שעוד נעסוק בה, והוצאתי אתכם, והצלתי וגאלתי ולקחתי, שמזה לומדים שיש ארבע לשונות של גאולה, מה שחוזר להגדה של פסח ברביעיות שבה, אבל עוד נחזור לזה. >> "והבאתי. >> "כן, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם, ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם "מורשה, אני ה'". >> הבטחה נפלאה, לא? >> כן, חוזר על ההבטחה לאבות והנה ההבטחה עודנה קיימת. "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". כלומר, הבטחות הבטחות, אבל ברגע זה אנחנו עובדים קשה. אין לנו סבלנות מקוצר רוח והעבודה אכן קשה. כל הבטחות, הבטחות טובות שכאלה לעתיד, לא שכנעו אותנו. >> אז לא קשה להבין לליבו של משה. באמת לא קשה. >> נכון >> מול פרעה, מול האלוהים, מול השוטרים, מול העם כולו >> אבל זה מנהיג אמיתי. מנהיג אמיתי לא מחפש כיצד למצוא חן בעיני עמו. אלא הוא יודע מה המטרה אליו הוא צריך לחתור, ולא מהסס להאבק בכל מי שמסביב כדי להשיג את המטרה. >> משה כמנהיג. פילון, אותו היסטריון קדום של המאה הראשונה >> פילוסוף קדום גם.>> עמד ומדגיש את הנקודה בצורה יותר ברורה. העברים. כלומר, בני ישראל, סבלו אפוא ייסורים קשים מבעבר, בגלל עניין התבן, והיו זועמים על משה ואחיו כאילו הוליכום שולל. ומלעיזים עליהם, אם בסתר ואם בגלוי, ומאשימים אותם בכפירה. משום שדיברו שקר לכאורה על האלוהים. כלומר, לדעת פילון, העם סבר שמשה ואהרון הם פשוט רמאים. >> שאלוהים לא מושיע, הם מבטיחים. >> אלוהים לא מושיע, הם מבטיחים, והעם ממש זועם עליהם ומחריף מאוד את המילים של מקוצר רוח ומעבודה קשה. ואילו המדרש, וזה כמעט עיקרון לאורך כל הדרך "וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצוום לבני ישראל". אומר, אמר להם ,תבינו, עם ישראל בני סרבנים. ועקשנים. טרחנים הם. על מנת כן תהוא מקבלין עליכם. קבלו את השליחות בתנאי. יהיו מקללין אתכם ומסקלין אתכם באבנים. אלוהים שולח פה מנהיג לעם קשה עורף, לעם סרבן וטרחן. >> זו גם הדרך >> משה ואהרון ידעו מה יקרה איתם מראש. >> זו גם הדרך אחר כך בשיגור נביאים, כלומר, גם נביא צריך לדעת שהוא עומד מול עם שמסרב לשמוע. >> ירמיהו? >> כן ומשה הוא גם נביא. כלומר, זאת מנהיגות נבואית ממש, המנהיגות האידיאלית שמיוצגת במשה. >> אגב, עוד לא הגענו לדיון במשה כנביא, זה עוד ימתין לנו בהמשך הדרך, >> נכון >> אנחנו היום באמצע הקורס בדיוק. בפגישה השביעית, עוד ממתין לנו גם משה כנביא.אם כבר הגענו לשלב הזה של הביוגרפיה של משה, רגע נאמר משהו על גילו. כי עד כה לא ידענו בן כמה היה משה כאשר עמד לפני פרעה. והנה בספר שמות בפרק ז, הפסוק האחרון פסוק ז, "ומשה בן 80 שנה "ואהרן בן שלוש ושמונים שנה בדברם אל פרעה", מכאן למדנו כמובן שאהרון מבוגר ממשה בשלוש שנים. ומשה היה בן שמונים שנה, מספר משמעותי לבנאדם שחי 120 שנה? מן הסתם שני שליש, הדרך ובאמת המדרש עומד על כך ואומר "שזה משה, "אחד מארבעה שחיו 120 שנה" בדיוק, ומי הארבעה? משה מהמקרא, ושלוש דמויות מופת בספרות חז"ל, "הלל הזקן, "רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא", והמדרש כעת יסביר את החלוקה המשולשת של כל אחד מהם ליחידות של 40, 40, 40. >> למסורת של משה וחלוקת חייו לשלושה חלקים כבר רמזנו בעבר. >> שדיברנו על בריחתו ממצרים בגיל 40, לפי אחת הדעות. >> בוודאי, וכנראה כאמור את כל הדמויות הללו וכמובן כבר בכך שמחלקים גם את חייהם שלהן, לתקופות של 40, 40, 40, מורה לנו שמבקשים לבנות אותן כמשה וזה מבחינת קדימון קטן לנושא שיהיה לנו מאוחר יותר, דמויות כמשה. >> ובכן איך מפרטים? "משה עשה במצרים ארבעים שנה", לפי המסורת הזו הוא בורח בגיל 40 בלבד, "ועשה במדין 40 שנה ושימש את ישראל 40 שנה, הלל הזקן "עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש את החכמים 40 שנה", כתלמיד, "ושימש את ישראל" כ-iii "40 שנה. "רבן יוחנן בן זכאי", בדור החורבן, "עשה פרגמטיא", היה סוחר בכלל, "40 שנה". בגיל 40, התחיל ללמוד, שימש את החכמים 40 שנה כתלמיד ושימש את ישראל כמנהיג 40 שנה. ואילו רבי עקיבה, אגב ב-ה', כי זה מקור ארץ ישראלי, "למד תורה רק בגיל 40 שנה", עד אז היה בור ועם הארץ, "שימש חכמים 40 שנה, ואת ארץ ישראל 40 שנה", משה עוד 3 דמויות אחרות, אבל לגבי משה לפחות 3 יחידות סימטריות: 40, 40, 40, חלק משמעותי בביוגרפיה המשהית. והנה הגענו לנושא גדול מאוד שעוד עד כה לא טיפלנו בו, נושא הניסים, המופתים, שילוו אותנו מכאן ואילך גם בסיפור 10 המכות וגם בהמשך. >> העיסוק בניסים הוא נושא קצת עדין, מכיוון שמהו בעצם נס? אנחנו משתמשים במושג נס, אבל אם נסתכל במקרא נגלה שהמושג נס בדרך שאנחנו משתמשים בו, הוא כדרך שחז"ל כבר משתמשים בו, המושג הזה איננו קיים במקרא. ואז האם יש לנו מושגים במקרא שהם זהים למושג של נס? לא ולא, מכיוון שכל מושג שנבדוק אם זה פלא ואם זה נפלאות ואם זה גדולות וכל כיוצא באלה. מתייחסים לכל מעשה האלוהים, לשלטונו בעולמו לשילטון הצדק שלו, למעשיו לטובת עמו שחלקם אומנם נראים לנו כניסים, אבל לא כולם ואפילו המושג אות למשל, משמש גם לסימנים סתם וגם למעשים שאנחנו היינו מגדירים אותם כניסים, אז מן הטרימונולוגיה בעצם לא נבנה. אז מהו באמת נס והשאלה מתחדדת, לו היינו לוקחים כמה וכמה סיפורים, למשל הולכים לאורכו של ספר בראשית ושואלים את עצמנו מהו בגדר נס? האם הפסקת בניינו של מגדל בבל על ידי האלוהים הוא נס? או האם הבאת המבול היא בגדל נס? או האם מפגש רבקה והאבן שמתרחש בדיוק ברגע הנכון, האם נגדיר אותו כדרך נס? האם האיל שנאחז בסבך באותו רגע נחוץ הוא בגדר נס? כלומר, איפה כאן, כי הרי אם אלוהים בורא עולם אז מה כל הניסים בשבילו, באמת דברים קטנים. כמו איזה משיחת מכחול אחרונה נחוצה לשיפור הציור, אבל המעשה הגדול כבר נעשה בבריאה. הרי אנחנו לא מדברים על עולם של טבע, אנחנו מדברים על עולם של בריאה שהוא מעשה האלוהים, אם כך מה לנו לניסים ובכל זאת יש סיפורים שכולנו נעצור בהשתאות, למשל אם מדובר במעשה קריעת ים סוף ונגיד בוודאי נס. אז איפה כאן היכולת להכריע מהו נס ומהו לא נס, כולכם זוכרים את הסיפורון הקטן שקראנו על אברהם ושרה במצרים, והנה היא שם בפסוק 17, כן "וינגע אדוני את פרעה "נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברהם". כשאנחנו קוראים את הפסוק הזה במהלך הסיפור, אנחנו אפילו לא שמים לב לפסוק הזה, ואף אחד לא היה עוצר ואומר הופ, נס לפנינו, אבל ברור שיש כאן הרי מקבילה לסיפור המכות, לסיפור הנגעים, ששם הרי נאמר עוד נגע אחד באותה לשון הביא על פרעה. אז רגע, אז מה ההבדל בין הנגעים האלה של בראשית פרק י"ב לבין הנגע לפני מכת הבכורות? זאת אומרת, שבעצם ההבדל טמון בדרך שבה אנחנו מציגים את הדברים וזה נכון גם לגבי ניסים, שהם מבחינת ערעור סדרי הבריאה וזה נכון גם לגבי אותם זימונים מוצלחים, כלומר כמו שהזכרנו למשל את האיל שנאחז בסבך וכדומה. >> הנושא הזה עניין של האדם המסתכל. >> העניין של האדם המסתכל. >> מצד האלוהים הפועל אי אפשר להבחין בין, >> נכון, נכון מאוד. וקח למשל את ספר יונה, שאתה מכיר אותו לא רע והנה בספר יונה ארבע פעמים מופיע שם הפועל וימן, אז חלק מן הוימן דג גדול תאמר נס, דגים כאלה לא פגשנו בזמן האחרון. אבל אם מדובר וימן אליי רוח קדים, זו לא תופעה שאנחנו היינו מכנים אותה כתופעה טבעית לא מלהיבה במיוחד. אז אם כל אלה הם בגדר וימן, זאת אומרת שאין הבדל באמת בין זימונים מוצלחים לבין ניסים שהם פורצי הבריאה. לפיכך, ההגדרה שאנחנו נציע כאן לנס, היא התערבות אלוהית גלויה או סמויה במעשה הבריאה, בין בדרך של פריעת סדריה, או בדרך של זימון ומלבד שתותיר רושם עז בכתוב. כלומר אם דמות מן הדמויות עומדת ומוחאת כפיים, או אם המספר משקיע מילים רבות בתיאור העניין, כי הרי כל מעשה נס, או כל מעשה שכזה, אפשר לתת לו יריעה רחבה, כמו כתבה בעמוד ראשון של העיתון עם תמונות צבע ואפשר לדחוק אותו לאיזה עמוד אחורי בשלוש שורות, כאשר זה זוכה לכיסוי תקשורתי הוגן, רציני, מורחב, אז אנחנו נגדיר זאת כדרך נס. הן בסיפורים יש הרבה ניסים מכאן ואילך. >> יש כן, זה מה שאנחנו מכנים מפלס ניסים גבוה, כלומר דווקא כאן בסיפורי שמות, בספר שמות מכאן ואילך וכאשר נצא למדבר לאחר חציית ים סוף, שזה נס הניסים, נראה המון ניסים, כל רגע עוד נס ועוד נס ואנחנו שואלים את עצמנו, מדוע דווקא בסיפורי המדבר גם בספר שמות, גם בספר במדבר המפלס כה גבוה, כאשר אחר כך בספרים יותר מאוחרים המפלס הולך ויורד. שוב, בשעת משבר גדולה בימי אליהו, כאשר העם כולו פונה לעבודת הבעל, יש שוב צורך באיזה מפלס גבוה. אבל כאן בספר שמות אנחנו זוכים באמת לריבוי של ניסים מהטעם הפשוט, עם ישראל ברגע הזה הוא ילד. עם ישראל, כן מצב של ילדות ואיך אתה מחנך ילדים? טלוויזיה חינוכית, כלומר באמצעים אודיו ויזואליים, אתה צריך להמחיש להם, למה? שאם מבוגרים אנשים בוגרים אני יכול לדבר במונחים מופשטים, מושגים מופשטים, להסביר לשכנע בכוח ההיגיון, לא כן לילדים. >> אני מזכיר לך ראינו את הסנה הבוער, והאגו לא היה לנו קל, ראינו את האותות שמשה קיבל עם הדם והצרה...>> עובדה הוא שלח אותו לדבר אל בני ישראל, לא שלח אותו עם נימוקים משכנעים, אלא שלח אותו עם אותות בוודאי. כן, אז זה גם כן כדאי לומר ואנחנו עוד בעתיד כמובן נראה תחרות גם עוד מעט קט בין משה לבין חרטומי מצרים, שגם כמו שאמרת כבר הם יודעים לעשות דברים. אבל כאן יש עוד עניין שחשוב לעניין הניסים והוא ההבדל בין נס לבין כישוף, מפני שמה ההבדל בין נס לבין כישוף? נס הוא מעשה האלוהים, נס הוא מעשה שאלוהים יוזם אותו ואילו הכישוף הוא חוכמה נלמדת, כלומר במצרים, אכן כנראה שהייתה אוניברסיטה לכשפות או לכישוף, כן אפשר היה ללמוד תואר בכישוף,>> כשפן >> כן, BK בוגר כישוף או משהו כזה ולכן עד רמה מסוימת הם יכולים לבצע. כמובן שאתה תמיד תאמר על אוייבך, שהוא מכשף ואתה עושה ניסים. >> זאת טענה קבועה נגד עם ישראל, לאורך כל ההיסטוריה. >> וגם נגיד משה במקורות רומיים וכדומה, מציגים את משה כמכשף. ומקורות יהודיים שלנו מציגים את ישו כמכשף, זה כמעט מזכיר לי את ההבדל בין פשט ודרש, מהו פשט הפירוש שלי, מהו דרש הפירוש שלך, כן בדיוק. אז גם לעניין הזה של הבחנה בין נס ומגיה, נס וכישוף נשים את ליבנו, כאשר צריך לזכור שבכל זאת המקרא אם כן מכיר בכוחו של הכישוף, אבל יש לו כוח מוגבל. כלומר חוכמה נלמדת יש לה גבולות, לעומת כוחו של אלוהים שאינו יודע גבולות. >> קצת הערכנו בדיבור על נס והמופתים, אבל זה חשוב מאוד להמשך הדרך, כי כאמור לאחר התחלות קצת מהוססות של הסנה והצרעת והאדם, כעת נראה שורה ארוכה של שינויים בסדרי הטבע, מים מסלע ומן מן השמיים ומאמרים שמומתקים. >> אולי בכל זאת עוד עניין אחד. כשאנחנו עדים לניסים, כאשר גם בני תקופת המקרא שמעו על ניסים, ראו ניסים, תמיד יש חכמולוגים שיפקפקו, רציונליסטים שיינסו להסביר את הנס בכוח הטבע וכדומה >> כגון שים סוף זה שפל וגאות >> וכשם שהמן הוא הפרשה של כנימה כזאת או אחרת וכדומה ולשם כך בסיפורי הניסים פעמים רבות אנחנו זקוקים למנגנוני בקרה, למשל סיפור המן, אם תסבירו את זה כהפרשה של כנימה תהיו בריאים, אבל מה תעשו עם זה שביום שישי היא תפריש הפרשה כפולה ובשבת היא תפריש דבר >> כלימה שומרת שבת. >> כן וכולי. כלומר אז יש כל מיני מנגנוני ניסים, כלומר למשל הכרזת הנס מראש, ברגע שאני אומר מראש וזה לא סתם קורה או אם אני מסוגל לחזור על הפעולה ועוד כהנה וכהנה. >> אבל את זה עוד נפגוש בהמשך הדרך באותות ומופתים אבל אולי באמת ננוע קדימה כעת אחרי ההקדמה הארוכה הזאת המאוד חשובה, אל עשר המכות