נמשיך בדרכנו. שוב במכות ובתפקידו של משה במהלכן, ונראה משהו מה נאמר לגבי המפגשים בין משה לבין פרעה לפני הבאת כל מכה ומכה, כי מסתבר שבחלק מן המכות הם נפגשים, בחלק אינם נפגשים, כבר ראינו את דברי הרשב״מ, אבל גם מקום המפגש הוא מאוד מעניין והבה נעקוב אחרי הדברים עצמם. לפני מכת דם נאמר למשה ״לך אל פרעה בבוקר הנה ״יוצא המימה וניצבת לקראתו על שפת היאור והמטה בידך״, הוא מודיע לו על מכת דם. אז שים לב שמשה מצווה ללכת אל פרעה בבוקר ליד מים ולהתייצב שם. זה מכת דם, ואילו מכת צפרדע, המכה השנייה, ״ויאמר ה׳ אל משה ״בוא אל פרעה״, אין פה עניין של ׳ניצבת׳ ואין קשר למים אלא משה הולך אל ביתו של פרעה, אל ארמונו, אל חצר הכיסא כדי לדבר איתו, זה צפרדע. בכינים אין דבר ודבר. לעומת זאת, כאשר הגענו שוב >> למכה הרביעית. >> למכה הרביעית. >> לפתיחת השלשה השנייה. >> השלשה השלישית, ערוב. >> השלשה השנייה. >> השלשה השנייה, ״ויאמר ה׳ אל משה השכם בבוקר״, כפי שראינו, ״והתייצב לפני פרעה ״הנה יוצא המימה״, שוב משה יוצא בבוקר, מתייצב ליד המים. זה בערוב. בדבר על כן iii בוא אל משה, ״ויאמר ה׳ אל משה בוא אל פרעה״, זה לגבי הדבר, מכת הדבר, ואז המכת השלישית שהיא שחין >> השישית. >> השישית או השלישית בשלישייה השנייה, השישית אין דבר ודבר ואז חזרנו שוב לשלשה השלישית, למכה הראשונה בשלשה השלישית. >> אוי פה חסר לך משהו. >> חסר לי מים אבל יש עדיין ״השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה״. כלומר, במכה בראשונה שבשלשה הראשונה, בראשונה שלשה שנייה, ראשונה שלשה שלישית, משה משכים בבוקר, מתייצב לפני פרעה, פעמיים נאמר ׳מים׳. >> פה לא נאמר מים. >> במכה השנייה בכל שלשה משה בא אל פרעה, במכה השלישית אין ביניהם קשר. >> אמת. >> והנה, זו המכה השנייה בשלשה השלישית, מה אני מצפה פה, ויבוא. ״ויבוא משה ואהרון אל פרעה״ וכולי וכולי. עכשיו המדרש עמד על כך. הוא אמר בצורה שוב מחויכת עם קצת הנאה לאידו של פרעה. ״לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה, לא היה יוצא אלא המימה בבוקר״, מדוע? ״לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ״ואינו יוצא לנקביו״. >> לאל אין צרכים. >> לאל אין צרכים, הוא לא זקוק ללכת לבית השימוש, אין לו שום הפרשות, לכן היה יוצא מוקדם בבוקר לפני שאנשים היו רואים אותו, ״לפיכך היה״ משה ״יוצא בבוקר בשעה שהוא נצרך תפוש אותו״. תראה את פרעה רץ בבוקר. >> תפוס אותו בחולשתו. >> תפוס אותו בחולשתו, הוא הולך לתת ביטוי הכי אנושי להיותו בן אדם, לעשות את צרכיו, משה תופס באותו רגע שהוא יוצא המימה ולנו כמובן יש הנאה גדולה ממשבתו של פרעה שאחרי הכל המלך הגדול הזה, הקוסמוקרטור, >> האל בעיני עצמו, כן. >> הוא בסך הכל אדם בשר ודם. אבל אז נשאלת השאלה, כפי שאתה אמרת, מדוע בפעם השלישית רק נאמר ׳השכם בבוקר, התייצב לפני פרעה׳ ולא נאמר ׳יוצא המימה׳, וזה שווה מדרש. ״ויאמר ה׳ אל משה השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה. למה לא נאמר כאן הנה יוצא המימה? ״כיוון שראה פרעה שבעת שהיה יוצא המימה משה מקדימו בדרך״, פרעה למד לקח משתי הפעמים הקודמות, ״נמנע שלא לצאת כדי שלא יפגע בו משה. אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אצלו בהשכמה ״עד שלא יצא מביתו״ והנה הבנו מדוע במכה הזו לפחות אין עניין של מים. >> נפלא, יצירתי ביותר. >> כן, אבל הנאה גדולה ממשבתו של פרעה, אין ספק בכלל. דרך נוספת לעסוק במשה ובמכות, אתה זוכר שאנחנו מחפשים את הצד המשהי במכות, זה בזיקה בינו ובין אהרון לבין החרטומים, היינו אותם עושי כשפים, לפי שיטתנו, של פרעה. מה קורה איתם? >> כן, ״ויבוא משה ואהרון אל פרעה ויעשו כן כאשר ציווה ה׳ ״וישלך אהרון את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין״ זה כבר ראינו, ״ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם ״חרטומי מצרים בלהטיהם כן״. כלומר, אנחנו רואים שעד עכשיו אמנם >> תיקו. >> פחות או יותר אבל כאשר אנחנו ממשיכים כבר אל >> מכת דם. >> למכת הדם, ״והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ״ויהי הדם בכל ארץ מצרים ויעשו כן חרטומי מצרים בלהטיהם ״ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם״, כלומר גם הם יודעים להפוך מים לדם, לא חוכמה גדולה. שאלה גדולה היא האם הם יכולים להסיר או לא, אבל כאן במכה הראשונה אין התייחסות לעניין הזה. נראה כיצד אנחנו מתקדמים הלאה בתחרות בין משה לבין החרטומים במכה השנייה. והנה במכה השנייה, שוב גם הם יודעים להביא צפרדעים, מה הבעיה? ״ויעשו כן החרטומים בלטיהם ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים״, אבל במכת הצפרדע בכל זאת פרעה יבקש ממשה >> ממשה להסיר את הנגע. >> להסיר את הנגע. מכאן יכול אתה להסיק שהוא לא יכול לבקש מאנשיו להסיר את הנגע, כלומר שהחרטומים כוחם גדול בהבאת צפרדעים אבל לא בהסרתם, וזה כבר לגלוג, יופי אתם מסוגלים להביא על עצמכם צרה אבל אינכם מסוגלים למנוע אותה. כשאנחנו מגיעים למכה השלישית. >> רביעית. >> הכינים, השלישית. >> שלישית, שלישית, סליחה. >> ״ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכינים ״ולא יכלו ותהי״, כלומר כאן הם לא מסוגלים להביא כינים גם ולא רק זאת אלא ״ותהי הכינם באדם ובבהמה ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוהים היא ״ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה׳״. כלומר, פה הכישלון מחריף. כינים, כבר זה לא בספרים שלהם, לא בקורסים שלהם, לא מסוגלים להביא ולא רק זה אלא שהם מודים, קבל עם ועדה באוזני פרעה, ׳אצבע אלוהים היא׳. >> וכמובן יש טיעון שמזכיר לעצמנו, מי שעוסק בסיפור יציאת מצרים חייב לעסוק הרבה בשאלה התיאולוגית של חיזוק לבו של פרעה אבל כיוון שזה לא חלק מהמשה כאן, אנחנו מתנצלים שלא נעסוק בשאלה הגדולה הזאת. >> ואנחנו מגיעים למכה השישית שהיא מכת השחין וכאן ״ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים ״ובכל מצרים״. כלומר, כאן לא רק שהם אינם מסוגלים להביא ולא מסוגלים להסיר אלא הם סובלים עצמם, הם קורבנות של מכת השחין וזה שיאה של התחרות, כלומר ראינו את התחרות ב-4 מכות, דם, צפרדע, כינים ושחין, יכול מאוד להיות שהייתה בזמנו מסורת על 4 מכות, שוב הדגם 3 ו-4 שסייעה במכת השחין ורמז לכך יש בקללות שבדברים פרק כ״ח כי שם מופיע הצירוף ׳שחין מצרים׳ >> כקללה איומה. >> כקללה איומה. רק מכל המכות שאנחנו מכירים, רק לגבי השחין יש צירוף ׳שחין מצרים׳, לומר לך זה הדבר הנורא ביותר. >> בכל מקרה, משה ואהרון >> ניצחו בתחרות, כלומר, כמו שאמרנו קודם, לכישוף יש כוח מוגבל מאוד. בסופו של דבר, יד ה׳ גוברת על החרטומים ועל חוכמתם. >> ואין ניסים מן הסתם. >> כן. >> עכשיו אני חושב שכדאי שנעסוק לפחות במכה אחת מ-10 המכות, שוב בהתנצלות שלא טיפלנו בכולן, אבל כדי לראות גם כיצד המקורות עוסקים במכת דם ואולי גם איך מפתחים אותה עד לרמה כמעט של הנאה אמיתית מן הסבל הגדול שהמצרים סבלו מהמכה היחסית פשוטה הזו שמתוארת בהרחבה, בהרחבה בסיפור ספר שמות וכאן כאמור אני מסתכל למשל על פסוק י״ז, משה מודיע לפרעה ״בזאת תדע כי אני ה׳ הנה אנוכי מכה ״במטה אשר בידי על המים אשר ביאור״, >> אבל אמרנו שזה גם כן מין מנגנון בקרה. זה לא קורה סתם אלא אני מודיע מראש. >> ״והדגה אשר ביאור תמות ״ובאש היאור״ כלומר גם יעלה ריחות, ״ונלאו מצרים ״לשתות מים מן היאור״, לא יוכלו לשתות מים מן היאור וזה אכן מה שקורה. משה אומר לאהרון ׳קח את המטה׳ ואהרון לוקח את המטה שלו ו״דם בכל ארץ מצרים״, הנה פסוק כ׳, סופו, ״ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור ״ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור״ אבל כפי שראינו גם החרטומים יודעים לעשות זאת, מסוף הסיפור, פסוק כ״ג, שפרעה לא מתרגש. ״ויפן פרעה ויבוא אל ביתו ולא שת ליבו גם לזאת ״ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות ״כי לא יכלו לשתות מימי היאור״. אם הבנתי נכון, הם חפרו בורות סביב היאור ושתו מים מאותם בורות. נכון? לפי פשוטו. היה להם מים, אם לא מן היאור אך מאחוריו. אבל לא כך יהיו הדברים עצמם. תראה, כבר יחזקאל הקדום שמדבר על מכת דם, מספר האלוהים למשה ״בראשונה ימלא היאור זרמי מים גם כל״ >> זרמי דמים. >> ״זרמי דמים גם כל עינות המים גם כלים כולם״. כך שמכת הדם תפגע לא רק ביאור וביובלים שמובילים אל היאור אלא בכל טיפת מים שנמצאת במצרים, דבר שמדגישים גם מקורות אחרים כגון פילון, שהוא אותו פילוסוף קדום שעומד על העובדה המעניינת ש״מאחר שחולקים המצרים כבוד ״מיוחד למים״. >> כאן יש למים אלוהות, היאור כאלוהות. >> הנילוס, הנילוס הוא יאור, הוא אל. ״ראה לקרוא למים בראשונה שייסרו ויוכיחו את מעריציהם ובכן, מה קרה אז במהרה? ״על פי צו האל היכה אחי משה במטהו על הנהר ״ומיד, מארץ חבש עד לים״, כלומר מדרום לצפון, ״הפך הנהר לדם ויחד איתו נהיו לדם כל המים המצויים בארץ מצרים״. וכל הדגים למיניהם מתו שהרי הכוח המחייה, המים הפך לכוח ממית. ובכל מקום היה הכל מלא צחנה מרוב הפגרים הנרקבים בבת אחת. זה תיאור שעובר את הסיפור המקראי. ויותר מזה אומר פילון "נספו אף בני אדם בהמוניהם "מצימאון, והיו מוטלים, ערימות ערימות, על פרשות הדרכים, "כי לא היה לקרובים די כוח להביא את מתיהם לקבורה. "שבעה ימים שלטה האימה, עד אשר התחננו המצרים לפני משה ואחיו," >> ואחיו. >> משה ואחיו, תודה. "ואלה לפני אלוהים שיחמול על האובדים. "והוא, הרחמן, הפך את הדם למי שתייה והשיב לנהר את פלגיו הטהורים המבריאים כמקודם". תיאור בן אלפיים שנה למכה האיומה הזאת, שאפשר גם להשלים אותה מדברי יוספוס, "ולא רק בצבעו השתנה היאור "אלא גרם לאלה שניסו לשתות ממימיו עינויים ויסורים קשים". זה לא ראינו במקרא שהסבל גדול למי שניסה לשתות את המים, >> כן, גם לא ראינו את המוות שאנחנו רואים >> בדברי פילון, בוודאי. והמדרש, גם הוא עומד על כך שהמים או הנילוס, היאור, הוא בעצם אל בעולם המצרי. לכן אומר הקדוש ברוך הוא למשה "הכה אלוהו תחילה "ואחר כך עמו". המכה צריכה לבוא תחילה באל, ובעקבותיו במאמיניו. "משל ההדיוט אומר", משל עממי של אנשים פשוטים אומר, "מחא אלהיא ויבהתון כומריא", כלומר תכה את האל, ומי הראשון שנבהל ופוחד, כמריו כלומר העובדים אותו. >> הרי הנאמר בפרשה הזו של מצרים והמכות, 'גם באלוהיהם אעשה שפטים', באלוהי מצרים אעשה שפטים, הרי זו הדוגמא של אלוהי מצרים. >> תחילה מכים את היאור, לאחר מכן את היאור כאל, ואחר כך סובלים בני אדם. והנה המדרש מקפיד לשים לב למילים, "נטה ידך על "מימי מצרים", שלכאורה זה כל המים, נהרות, יאורים אגמים. "הכל מה שביאור ובאגמים ובנהרות. "ועל כל מקווה מימיהם" מה שבקיתון. מה שבבית מכלי הקיבול. "והיה דם בכל ארץ מצרים" אפילו המצרי רוקק "כולו דם". גם הרוק של האדם הפך להיות לדם >> ציורי, ציורי מאוד. >> עד כדי כך הוא ממש נהנה אני חושב לתאר את הסבל המצרי, כתגובה על מה שבני ישראל סבלו במצרים. "ולא יכלו מצרים לשתות מים. אמר "רבי לוי" או ריש לקיש או מישהו אחר בשם רבי, "ממכת הדם העשירו ישראל. כיצד? המצרי וישראל בבית אחד "והגיגית מלאה מים, מצרי הולך למלאת את הקיתון "ממנה, מוציאה מלאה דם, וישראל שותה מאותו כלי מים. "אומר לו" המצרי, "תן לי מעט מים בידך. "נוטל לו ונעשין דם. אומר לו, נשתה אני ואתה בקערה אחת", מאותה קערה. "ישראל שותה מים והמצרי שותה דם. עד שמוכר בדמים". בכסף, דמים דם זה מעניין >> ברור, ברור, זה מכוון. >> "מיד העשירו", בעצם התעשרו מזה שהמצרים נאלצו לשלם כדי לשתות מים כיוון שכל טיפת מים שנגעו בה מיד האדימה לדם. ואתה זוכר שגם נאמר שהדם יהיה 'בעצים ובאבנים', אז "רבותינו אמרו אף עבודה זרה "שלהם לקו בדם",>> מצפה אבן, כן>> "כמה דאת אמר", כמו שאתה אומר ביאור "אומרים לעץ אבי אתה "ולאבן את ילידתנו", כלומר אם האבן והעץ הם אלוהיהם, גם הם לקו. "דבר אחר, בעצים ובאבנים, שהיו המים שותים עם יהודי בכלי אחד, או כלי עץ או כלי אבן, "נהפכים לדם בפיו. ויש אומרים, אף אמבטאות ובתי כסאות שלהם לקו, "וכשהיה אחד מהם יושב על גבי המיטה, או על גבי האבן או על גבי הסלע, "היו מפסידים את בגדיהם בדם", הבגדים התלכלכו בדם גם אם לא שתית אותם. "וכן הוא אומר ויהי הדם בכל ארץ מצרים". זה הרי ברור לנו שיש כאן הפלגה גדולה מאוד, של הסיפור המקראי מעבר למה שהוא מאפשר לנו. והאחרון אחרון, מידה כנגד מידה. "למה הביא עליהן מכת דם? מפני שהשליכו אותן ליאור, "לפיכך דן את המים אשר ביאור". כמובן הכוונה היא לתחילת הסיפור שעסקנו בו לפני שיעורים רבים, על 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו' והיאורה זהו הראשון שפגע. יותר מזה "אין לי אלא שהיה מראיהן מראה דם, "מנין אף טעמו היה טעם דם?", לא רק אדום אלא גם בטעם דם. "שנאמר 'והדגה אשר ביאור מתה'". למה מתה הדגה? לא מהצבע, אלא מהטעם. "ומנין שאף ריחם היה ריח דם? שנאמר ויבאש היאור". גם הריח היה דם, "ולא עוד, אלא שכל המים השאובים ששאבו אותם בכלים קודם לכן "נהפכו כולם ונעשו דם בתוך הכלים, שנאמר 'הפך "את מימיהם לדם'". זה מספר תהילים וכולי וכולי. ונדמה לי שכבר הארכנו מאוד, מאוד במכת דם, אבל היא כמובן דוגמא אחת למה שיכולנו לעשות, לו דיברנו על כל עשר המכות, אך די לנו בזה ונעבור על עוד עניין אחד, שמתקשר לסיפור משה במהלך הסיפור הזה, וזה משה כמי שמנהל משא ומתן מול פרעה. והבה נזכור כעת את כל המפגשים ביניהם והשאלה למעשה על מה היה הדיון? כבר פגשנו בדברים הידועים של משה 'שלח את עמי ויעבדוני', כלומר מלכתחילה השאלה היא אך ורק בקשת חופשה זמנית כדי למלא חובה דתית, בוא נראה אם הדבר הזה נשאר כך או שמא הוא משתנה ומתפתח. ובכן תחילת הדרך, בוא נחזור לדברים שוב. >> "ואחר באו משה ואהרון ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' אלוהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר, "ויאמר פרעה מי אדוני אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. "ויאמרו אלוהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר "ונזבחה לאדוני אלוהינו פן יפגענו בדבר או בחרב "ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרון תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם". כלומר הם מבקשים כאן אותה חופשה של שלושה ימים, והוא בז להם, כי הם מדברים בשם אלוהים וכל זה כבר ראינו. >> ולמה להם שלושה ימים? למה לא מספיק פחות מזה? >> קודם כל, כמובן שאלוהים יפגע בהם בדבר ובחרב, אלוהים דורש את שלו, אלוהים צריך שיקריבו לו קורבנות זה נימוק מאוד מכובד, אבל הוא מה איכפת לו מהם ומאלוהיהם, "למה משה ואהרון תפריעו את העם ממעשיו" לא מתרשם כלל וכלל, "לכו לסבלותיכם". >> ושלושה ימים כדי שאפשרות לברוח. >> הם כמובן דורשים שלושה ימים, כדי "שיהיה סיפק בידם" להמשיך אחר כך את המסע ארצה, בהנחה שהוא גם אם ירצה לרדוף ביום הרביעי, כשיראה שלא שבו כבר לא יוכל להשיגם. >> כבר יש פה בעצם הערמה, אי אמירת אמת, תחבולה. >> כן, במקרא יש לנו מקרים לא מעטים של גיבורי מקרא שאינם אומרים אמת, דבר רגיל הוא, אומנם בהרבה מן המקרים האלה דווקא בעלי המדרש אחר כך ינסו לומר שזה לא היה שקר של ממש וכולי וכולי. אבל אתה רואה שהמקרא יש מה שנקרא שקרים לבנים, כלומר במקרא יש לא מעט שקרים שכאלה כאשר הם משרתים מטרה נאצלת. >> עדיין קשה לי, כי פה למעשה אלוהים אומר למשה לומר את הדברים האלה, כלומר האם יש לך דוגמאות שגם האל נוקט בתכסיסים כאלה, כאשר רוצה לפגוע באויביו ומעין זאת. זה שאלה הרבה יותר כבדה מאשר בני אדם שאינם אומרים אמת. בכל מקרה, כשאומר פרעה בפסוק ב' "ישראל לא אשלח" לא למידתו שמדובר בכלל על שחרור עם העבדים הזה מן העבודה הקשה, אלא לחופשה זמנית של שלושה ימים הלוך, שלושה ימים חזור >> סופ"ש >> כן אבל זה שבעה ימים, כי אתה הולך שלושה ימים לזבוח ולחזור שלושה ימים, כך שפרעה מבין שמדובר פה בשבעה ימי חופשה ולא שלושה ימי חופשה. אתה מנענע בראשך, לי זה נראה מובן מאליו, כי הם הולכים שלושה ימים, גם צריכים לחזור שלושה ימים במדבר. מכל מקום, פרעה יודע דבר אחד בלבד וזה לומר לא, לא, ולא ולכן מה קורה כעת במכת צפרדעים? >> "ויקרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר העתירו אל ה' "ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את העם ויזבחו לה' "ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים", מנגנון בקרה, תגיד שעה בדיוק באותו רגע זה יקרה. "ממך ומבתיך רק ביאור תשארנה, ויאמר למחר "ויאמר כדברך למען תדע כי אין כה' אלוהינו". תראה שזה נס ממש, יש מנגנון בקרה. >> ואני שם לב שוב לסוף פסוק ד', מה אומר פרעה? 'אשלחה את העם ויזבחו', לא עולה בדעתו שמדובר על דבר אחר פרט מאשר לזבח. >> וכך ישאר גם בהמשך>> כך ישאר בהמשך? מיד נראה. והנה במכת ערוב, >> "ויקרא פרעה אל משה ולאהרון ויאמר לכו זבחו לאלוהיכם בארץ" כלומר, אל תלכו לי למדבר אתם נשארים פה בשכונה. >> אבל הוא מסכים בכל זאת לתת להם חופשה, זה התקדמות מבחינת משא ומתן, 'לכו זבחו לאלוהיכם בארץ'. >> יש כרסום בעמדתו של פרעה, כן באמת תהליך נאה של משא ומתן, כאשר אחד השותפים שנמצא בעמדה נחותה מוותר לאט לאט. "ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי "תועבת מצרים נזבח לה' אלוהינו" וזה אנחנו כבר יודעים מספר בראשית, תועבת מצרים, כל רועה צאן מסיפורי יוסף, לכן משתמשים פה בנימוק הנפלא הזה "כי תועבת מצרים נזבח לאדוני אלוהינו "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו".>> כלומר, אם עם ישראל ישחט כבשים או בני צאן אחרים שהם אלוהים או דימויים אלוהיים במצרים, אנחנו נפגע. "דרך שלושת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' "אלוהינו כאשר יאמר אלינו", כלומר עמדת משה נוקשה מאוד כאן, אין ויתור. "ויאמר פרעה אנוכי אשלח אתכם וזבחתם לה' אלוהיכם במדבר "רק הרחק לא תרחיקו ללכת העתירו בעדי", כלומר שוב כירסום בעמדתו, נפלא. ויאמר משה. >> אם הבנתי נכון, הוא מסכים שייצאו למדבר אבל לא לשלושה ימים. >> נכון. >> לא רחוק מדי. >> ויאמר משה: "הנה אנוכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה' וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו "מחר רק אל יוסף פרעה התל לבלתי שלח את העם "לזבוח לה'." >> שוב לזבוח. לאורך כל הדרך כולה משה מדבר על >> זה ברור, הוא כבר לא מדבר על זבח. >> ופרעה מדבר על זבח ויציאה זמנית מעבודת הפרך. מה קורה במכת ברד? >> "וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון ויאמר "אליהם חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. "העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלוהים וברד ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד. "ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה', הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד "למען תדע כי לה' הארץ." כאן הוא בעצם מוכן, לכאורה, לתת להם לעמוד בכל התנאים שהציבו. >> כן, אבל זה הוא אומר בזמן שמכת הברד פוגעת. לאחר שמכת הברד עוברת, מה קורה במכת ארבה? >> "ויושב את משה ואת אהרון "אל פרעה ויאמר אליהם לכו ועבדו את ה' אלהיכם מי ומי ההולכים." >> כלומר, פה כבר מסכים. עכשיו נכנסים למשא ומתן בשאלה של מי ילך. >> בדיוק, וזה פשוט נפלא. כלומר, זה באמת סיפור שצריך ללמוד בכל קורס לניהול משא ומתן. "ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו." >> לשון פשוטה, כולנו, כולל הרכוש. >> "ויאמר אליהם ויהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם "ראו כי רעה נגד פניכם. לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' "כי אותה אתם מבקשים ויגרש אותם מאת פני פרעה." >> פרעה מוכן כבר שהגברים ייצאו. >> הגברים יילכו, מפני שהוא יודע הגברים בסופו של דבר ישובו. כאן אולי הוא כבר מתחיל לחשוד שמא יש מעבר להליכה לזבוח ואז הוא רוצה שישאירו את בני משפחותיהם כערבון במצרים. >> וגם את רכושם. >> וגם את רכושם, מה שלא פחות חשוב. >> אבל בכל זאת פרעה, נע לאט לאט לקראת הדרישה המושהית והנה מכת ארבה. >> "וימהר פרעה לקרא אל משה ולאהרון ויאמר חטאתי אל ה' אליהכם ולכם." לא רק לה' גם לכם חטאתי. "ועתה שא נא חטאתי אך הפעם "והעתירו לה' אלהיכם ויסר מעלי רק את המוות הזה. "וייצא מעם פרעה." >> פה בכלל הוא לא מעלה את השאלה. >> הוא לא מתייחס לתנאים בכלל. >> מתוך הנחה שהוא כבר, >> הוא כבר מותש. הוא כבר מותש לחלוטין. והנה במכת חושך "ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' "רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם". פה, בסדר, הילדים כן, אבל את הרכוש תשאירו מאחוריכם. "ויאמר משה גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות". לא רק שאנחנו ניקח את שלנו, איזה ביטחון יש פה למשה, אלא אתה עוד תוסיף בידינו "זבחים ועולות "ועשינו לה' אליהנו. וגם מקננו ילך עמנו, לא תישאר פרסה, "כי ממנו ניקח לעבוד את ה' אליהנו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה". >> עדיין מדובר על עבודה. >> כן. >> עם מקנה, ובחוצפה אומר לו משה גם אתה תיתן לנו זבחים ועולות. >> אני אוהב מאוד את המשפט "לא תישאר פרסה". נהדר. >> ופרעה עדיין לא יודע בעצם. אולי הוא חושד, אבל עדיין לא יודע מה בדיוק קורה. >> בדיוק. >> עכשיו, מה קורה באמת בסיפור מכת בכורות המפורסם? "ויקום פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים "ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת. "ויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו וצאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו "עבדו את ה' כדברכם". הוא עדיין גם לאחר מכת בכורות שולח אותם לעבוד במדבר. "גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דיברתם ולכו וברכתם גם אותי". כבר למעשה צריך להודות שעד הרגע האחרון פרעה לא מודע לכך שהעם מתכוון לברוח, ומשה בשום מקום לא נותן לו גם רמז לכך. >> כן. >> וכבר אמרנו שזו כנראה עוד טקטיקה של משא ומתן שמתאימה לתקופות קשות כגון אלה. ובאמת למקרא אין שום בעיה להודות שעם ישראל, כעונש לפרעה שהעביד אותו בפרך והרג את בניו, הוא מתעללל בו קצת בדרך הזאת ואינו אומר לו את האמת. לא רק בעניין הזה של השאלה לאן בני ישראל יוצאים ומה כוונתם גם בסוגיה נוספת העלו קצת שאלות של אמירת אמת או אי אמירת אמת וזו בשאלה של לקיחת הזהב והכסף או שאלת הזהב והכסף בין המצרים, דבר שכבר נאמר למשה בסנה שכך יקרה. ובני ישראל שואלים "כלי כסף כזהב וינצלו את מצרים", אבל כל הסוגיה הזו >> היא כבר עניין של היציאה. >> בהמשך, כאשר גם עוד נוכל לומר דבר נוסף על ערב היציאה ועל זה, על משה כמביא החוק האלוהי. עד פה לא דיברנו על משה לא כמחוקק אלא כנציג האלוהים. חוקי הפסח, דיני הפסח, דיני הלוח, אך כל הדברים האלו הם כבר בפגישה הבאה שבה נראה את היציאה, וגם דרכה נראה ש"אחד היה משה ופנים רבות לו".
